בינה היברידית – נעים להכיר

פרולוג – כל בעיות העולם הן בעיות של ידע

לפני שנציג את המושג ״בינה היברידית״, בואו נבין רגע למה זה חשוב, ואיזו בעיה המושג בא לפתור.

כפי שבאנו במאמר קודם, כבר במאה ה‑18 הזהיר הכלכלן האנגלי, תומאס מלטוס, מפני מחסור עתידי במזון שיעלה על קצב גידול האוכלוסייה. התחזית שלו התבססה על חישובי מלאי ומשאבים, כמה מזון ומשאבים נוספים יש בעולם, ומה קצב הגידול שלהם (קצב גידול ליניארי, כלומר 1-2-3-4), לעומת קצב הגידול של אוכלוסיית העולם (קצת גידול מעריכי, כלומר 2-4-8-16-32).

אבל מה? מלטוס לא לקח בחשבון פקטור חשוב – הידע האנושי. בסופו של דבר – הוא זה שיאפשר לנצל מקורות חדשים, ולצאת מדפוסי החשיבה אודות ההפרשים בקצב הגידול הנוכחי. טכנולוגיות חקלאות מודרניות, והשימוש בהנדסה גנטית ובהשקיה, הפכו את תחזיותיו ללא רלוונטיות.

דוגמה קרובה יותר אלינו היא משבר המים בישראל. במשך שנים סבלה המדינה ממחסור חמור במי שתייה, וזו היתה בעיה אמיתית של מחסור במשאב – מי השתיה. חשיבה יצירתית מחוץ לקופסא, לקחה בחשבון שאמנם אין מספיק מי שתיה, אבל יש בישראל המון מי מלח! פתרון הידע הגיע בדמות מתקני התפלה: נכון ל‑2022 כ‑86% ממי השתייה בישראל היו מופקים מהתפלת מים מלוחים ומים מליחים. היכולת להפוך מי ים לשתייה בטכנולוגיות זולות הפכה את המחסור לעודף.

דוגמאות כגון זו יש עוד הרבה, וההיסטוריה (והפרה-היסטוריה) מוכיחה פעם אחר פעם שכל בעיות האנושות אינן בעיות משאבים, אלא בעיות ידע. ועל כך בפירוט – במאמר נפרד.

המסר הוא שידע – ולאו דווקא חומר – פותר בעיות. והיום, הידע, או ליתר דיוק – היכולת להפקת ידע, יוצאת מהגולגולת לאויר העולם!

עסקת החליפין הטכנולוגית – מה אנחנו מאבדים?

כל קפיצה טכנולוגית היא עסקת חליפין. אנו מקבלים יכולות חדשות אך לעתים מאבדים מיומנויות ישנות. כאשר האנושות גילתה את האש, ניבים חדים ומערכת עיכול מותאמת לאכילת בשר חי הפכו מיותרים, ובמקומם גדל המוח פי שלושה. בהווה אפשר למצוא דוגמאות דומות:

• ניווט וזיכרון מרחבי – שימוש קבוע ב‑GPS מפחית את הפעילות בהיפוקמפוס, מרכז הזיכרון המרחבי במוח. מחקר מצא שכאשר אנשים מקבלים הוראות ניווט קוליות, פעילות ההיפוקמפוס נמוכה לעומת מצב שבו הם מנווטים לבד. נהגי מוניות בלונדון, הנדרשים לנווט בעצמם, מפתחים היפוקמפוס גדול יותר ועשיר בקשרים.
• זיכרון, תשומת לב ויכולות חברתיות – עידן הסמארטפון מעודד אותנו להפקיד זיכרונות במכשיר. מחקר אחד מצא שאנשים זוכרים טוב יותר את שמה של התיקייה שבה שמור מידע מאשר את המידע עצמו; החוקרים טענו שהזיכרון האנושי מתמזג עם טכנולוגיה ומותאם למצוא מידע במקום לזכור אותו. מחקר נוסף הראה שמשתמשי סמארטפון כבדים נוטים לסגנון חשיבה פחות אנליטי ומציגים ביצועים נמוכים יותר במבחני ידע. מאמרים על תופעת ה״אמנזיה הדיגיטלית״ מדווחים כי תלות מוגזמת בסמארטפון עלולה להביא לניוון בזיכרון: אנשים רואים במכשיר תחליף לזיכרון ונתפסים בתחושת ״חסר מידע״ (ואף חרדה) כאשר הטלפון אינו נגיש להם. מחקרים נוספים מראים קשר ישיר בין שימוש מופרז בסמארטפונים ורשתות חברתיות, לבין ניוון יכולות חברתיות ותקשורת פרונטלית ובלתי אמצעית, ואף דיכאון.
• יכולות נוספות – מחקרים מצביעים על כך ש״השלכת זיכרון״ (cognitive offloading) לכלי חיצוני כמו מחשבון או מודל בינה מלאכותית פוגעת בשימור ידע ובכישורי חשיבה ביקורתית. שימוש עודף ב‑Ai עשוי לגרום לניתוק וקושי בגיבוש דעה.

ומה עסקת החליפין שלנו?

לא יהיה מופרז לטעון שמהפכת ה Ai דרמטית הרבה יותר ממהפכות טכנולוגיות קודמות – החל ממהפכת הדפוס, דרך מהפכת התחבורה והמהפכה התעשייתית, ועד המהפכה הדיגיטלית. בעוד שבעבר הרחוק האדם רתם את המחרשה לשור ואז לטרקטור, היום האנושות הוציאה החשיבה עצמה ל outsource!

האם ייתכן שבמאה ה‑21 נאבד גם את היכולת לחשוב?

ואם נפקיד גם את הבינה שלנו בידיים של מודלים – מה יישאר לאדם?

שתי ההמיספירות – ימין ושמאל

המוח האנושי הוא מערכת מורכבת המחולקת, באופן גס ביותר, לשני חצאי כדור (Hemi-spheres).

ההמיספירה השמאלית מתמקדת בלוגיקה, ניתוח ומילים: היא אחראית על תקשורת, פתרון בעיות ושינון מידע. היא מטפחת את תחושת העצמיות והאגו, ונוטה לשפוט את המציאות שסביבה דרך משקפיים של מועיל / מזיק לאגו שלי.

לעומתה, ההמיספירה הימנית מטפלת בתפיסה מרחבית, יצירתיות, אינטואיציה ורגשות. היא מעבדת באופן ישיר את המידע המתקבל מהמציאות הסובבת דרך החושים, ונוטה להתמקד ב״כאן ובעכשיו״ ולא בעבד ובעתיד. היא אינה עסוקה בתחושת העצמיות, באגו, ונוטה דווקא להתמזג עם כל המציאות הסובבת אותה. פשוט לחיות את הרגע ואת המקום הנוכחי, בזרימה טבעית.

שתי ההמיספירות מחוברות בקשר פיזי (״קורפוס קלוסום״) ופועלות יחד. רוב האנשים משתמשים בשתיהן באותה מידה.

החלוקה הזו משתקפת גם באופן קיצוני יותר – החוקרים מבדילים בין מערכות תודעה שונות: המוח השמאלי עסוק בעבר ובעתיד, שופט אם משהו מועיל או מזיק לי ומנהל את תחושת ה״אני״; המוח הימני נוכח בכאן ועכשיו, שואף להתמזג עם המציאות ומייצר חוויה רוחנית, אומנותית ומדיטטיבית. כשחוקרי מוח מנסים להבין יצירתיות, הם מייחסים לרוב את הברק הראשוני להמיספירה הימנית ואת פיתוח הרעיון להמיספירה השמאלית.

חכמה ובינה – מפתחות לתפיסה

תורת הסוד היהודית – הקבלה והחסידות, עוסקות הרבה בנפש האדם, ובהקבלות בינו לבין המציאות הסובבת את האדם. היא מתייחסת לשני סוגים של מודעות עיונית, במילות הקוד: ״חכמה״ ו‑״בינה״.

החכמה היא נקודת ההשראה הראשונית – ניצוץ דקיק שמקיף את האמת כולה אך עדיין אינו נתפס. היא דרך חשיבה הנוטה להפשטה, לחיפוש עקבי אחר ״ליבת העניין״ או ״המהות״ המסתתרת מאחורי כל דבר שאנו ניתקל בו, משמעויות ועקרונות יסוד.

לעומתה, הבינה היא הצד הבונה, האנליטי, שמפתח את הרעיון ומפרק אותו לפרטים כדי להביאו לעולם.

שני הכוחות הללו תלויים זה בזה: החכמה ללא בינה נשארת מופשטת והבינה ללא חכמה נעדרת מקוריות. המונח ״בינה״ בעברית פירושו הבנת דבר מתוך דבר – יצירת ידע חדש מתוך ידע קיים. הוא נגזר מן השורש ב‑נ‑ה, שמשמעו לבנות.

ההשוואה לחצאי המוח ברורה: חכמה מקבילה למוח הימני – ראיית רעיון בשלמותו, בלי מילים; בינה מקבילה למוח השמאלי – היכולת לפרוט את הרעיון, להסביר אותו ולבנות ממנו מבנה שימושי. תורת הסוד היהודית מדגישה שנדרש שילוב של שתי צורות החשיבה כדי להוציא רעיונות מקוריים מן הפוטנציאל אל הפועל.

רצוא ושוב – תנועה בין אין־סוף לעולם

לפי הקבלה, אדם המאופיין בחשיבה יצירתית, נע בין שני קטבים. התנועה הזאת מכונה במקורות ״רצוא ושוב״. בתרגום ישיר – ״הלוך וחזור״.

ה-״רצוא״ הוא שאיפה אל האינסוף, את המופשט לחלוטין, היציאה ממגבלות המציאות וחיפוש הרעיון בנקודת השורש המופשטת.

ה-״שוב״ היא חזרה למציאות, הפיכת ההשראה לכלים מעשיים ויישום, הלבשת הרעיון המופשט – הגרעין הראשוני, במילים, משפטים, הסבר קוהרנטי ומסודר שניתן להעברה לאנשים אחרים, או לביטוי מעשי.

אצל האדם היצירתי – התנועה הזו באה לידי ביטוי בתבניות הקוגניטיביות: מצד אחד, אנו קובעים דפוסים והרגלים שמצטברים במשך החיים; מצד שני, כדי לחדש אנו חייבים לשחרר אותם, ולהשתחרר מהם. לחזור ל״רשת נוירונים גולמית״, ולשנות את האופן שבו אנו חושבים. זהו אימון מתמיד שמתבטא ביכולת לצאת מהתבנית ולחזור אליה שוב ושוב.

מקורות היהדות מייחסות באופן ישיר את היכולת לבצע תהליך של ״רצוא ושוב״ (בצורתה האידיאלית) ליכולת נבואית, ואף מתווה דרך מסודרת כיצד לרכוש את המיומנות הזאת: האדם נדרש לפתח יכולות של התנגדות לנטיותיו הטבעיות ולשבור דפוסי מחשבה והרגלים.

המסלול הזה עשוי להשמע מוזר ללא הבנה של מבנה המוח שלנו, ולצורך כך – ניעזר במבנה של מודלי בינה מלאכותית.

איך פועלים מודלים – אימון והסקה

מודלי שפה (ובכלל מודלי בינה מלאכותית או Machine Learning ליתר דיוק) תוכננו ונבנו בהשראת המוח האנושי – רשתות נוירונים צפופות: טריליוני ״תאי עצב״ דיגיטלים המחוברים אלו לאלו ויוצרים יחד מבנה רשתי.

קצת יותר בפירוט על הגאונות מאחורי המבנים הללו – במאמר הזה.

הרשת הגולמית, כפי ש״יצאה מהניילון״, נראית קצת כמו דף חלק. עוצמת החיבורים הראשונית בין כל הנוירונים במודל היא אחידה, ומבטאת למעשה ״מוח גולמי״ שעדיין לא למד כלום. כמו נשמה חדשה שירדה לעולם. היא אמנם עדיין לא פיתחה אישיות מוגדרת אבל מצד שני, הפוטנציאל שלה הוא אינסופי, ויכולה, לכאורה, להיות כל דבר בעתיד.

כמו אצל יצור אנושי שנחשף מילדותו למצבים, חפצים, מושגים ואנשים שונים – ולומד מהם ומהתנסויות אישיות, כך גם מודל בינה מלאכותית שעובר תהליך של ״אימון״.

בתחילת האימון עוצמת החיבורים בין ה״נוירונים״ השונים היא אקראית ואחידה – כמו דף חלק. בתהליך האימון מעבירים דרך הרשת מיליארדים וטריליונים של דוגמאות (פסקאות טקסט, תמונות, קטעי סאונד ועוד – בהתאם לסוג המודל שמעוניינים לאמן) ומעדכנים בהתאם את עוצמת החיבורים השונים. בהדרגה, הרשת כבר יוצרת בתוך עצמה ״תבניות״ מסוימות המייצגות דפוסי חשיבה, נטיות, ו-״אישיות״ יחודית שנבנית כתוצאה של ״התנסויות חיים״, ממש כמו תהליך התבגרות של אדם. הרשת כבר לא אחידה, והיא קיבלת אישיות ייחודית.

עם סיום האימון, מודל הבינה המלאכותית מתקבע, והמודל עובר לשלב ההסקה (Inference), שבו הוא מפעיל את הדפוסים שלמד על מידע חדש שאליו הוא נחשף – ומגיב לו. אלא שבניגוד למוח האנושי שמתעדכן כל חייו, מודל ML אינו לומד דפוסים חדשים בזמן השימוש – הוא רק מפעיל את המשקלים שנצרבו בו במהלך האימון.

הוא לא יכול לחרוג מדפוסי החשיבה שהוטמעו בו, ומכאן נובע הבדל משמעותי בין חשיבה אנושית למקבילתה המלאכותית: המוח יכול לחזור למצב של ״דף חלק״ ולמוסס דפוסים באמצעות אימון יזום (אם בשיטות המוצעות בתורת הנפש היהודית, או בשיטות אחרות – בין השאר בתורות המזרח הרחוק); רשת נוירונים ממוחשבת אינה מסוגלת לכך.

רמז להבדל המהותי הזה ניתן למצוא אפילו במינוח – חשיבה מלאכותית נקראת (לא סתם) ״בינה מלאכותית״ ולא ״חכמה מלאכותית״ – היא מצטיינת בבליעה ובפיתוח של דפוסים קיימים (בינה), אך חסרה את היכולת למוסס ולהתעלות מעל אותן תבניות חשיבה, אותן ״נטיות״ מולדות או נרכשות, ולהמציא רעיון מעצמה (חכמה).

מכאן ניתן להבין את החשיבות הגדולה שמייחסות תורות נפש (ביהדות ובמזרח הרחוק) לעבודה על שבירת תבניות חשיבה, שבירת נטיות והתנגדות להליכה בדרך הטבע. כל אלו מאפשרות ״החלקה״ זמנית של רשת הנוירונים המוחית, יציאה ממגבלות החשיבה וההיצמדות לתבניות. באופן זה ניתן להגיע לרמות תודעה גבוהות ולמעשה – לשחזר את הפוטנציאל האינסופי הראשוני.

ההבדלים המהותיים בין מוח אנושי למודל מלאכותי

מעבר לשוני בתהליך הלמידה, קיימים הבדלים מהותיים נוספים בין מוח אנושי למודל מחשב:

הפערים הללו מסבירים מדוע שיתוף פעולה בין אדם למכונה יכול להשיג תוצאות טובות יותר מאשר ״העתקת״ אחד לשני. בני אדם מביאים ראייה כוללת, יצירתיות ואינטואיציה, מודלים מספקים עיבוד מהיר ומקיף, זיכרון עצום ויכולת ניתוח עקבית.

אז מהי בינה היברידית?

בינה היברידית (או ״חשיבה״ היברידית) היא תפיסה המחברת בין היתרונות האנושיים המהותיים לחוזקות המובהקות של הבינה המלאכותית. במקום לנסות לגרום למחשב להיות בן אדם או לאדם להיות מכונה, היא מגדירה חלוקה מודעת של תפקידים:

• האדם מביא את החכמה – היכולת לקפוץ אל האין‑סוף, להרגיש, ליצור ולהתנסות. זה כולל התנועה של רצוא ושוב, ההתנתקות מדפוסים וראיית האפשרי במקום הקיים.
• המודל מספק את הבינה – ניתוח מעמיק, פירוט, סדר, זיכרון עצום, והסקה לוגית מהירה. הבינה המלאכותית מצטיינת בבניית המבנה סביב הרעיון ומסייעת להוריד אותו לעולם המעשה.

שילוב נכון יוצר סינרגיה: האדם מעלה רעיון אמיץ; המודל מפרט, מארגן ומציג אפשרויות, האדם שופט ומכוון, המודל מבצע שוב. זהו שיתוף פעולה בו שני הצדדים אינם מתחרים אלא משלימים.

בימים אלו האנושות שועטת בצעדי ענק לעבר ה״בינה המלאכותית הכללית״ (AGI) – מודלי בינה מלאכותית שאינם יהיו מכווני מטרה או התמחות ספציפית, אלא יהיו מסוגלים למשימות כלליות מרמת מומחיות גבוהה ביותר בכל תחום דעת בעולמנו. ההשלכות הן דרמטיות ומרחיקות לכת באופן שאנו חושבים, מתבטאים ופועלים בעולם. בשנים הקרובות, האדם החד ביותר בקבוצה, יאבד את יתרונו היחסי (על אף הכשרון הגדול שלו) – כי כל חברי הקבוצה מחזיקים באותן יכולות ניתוח, פירוט והמשגה, בעזרת הבינה המלאכותית. החלטות משמעותיות בחיינו שיתקבלו ללא העיבוד והניתוח של ה-AGI יתפסו כחסרות אחריות, מופקרות והרות אסון.

זו תהיה תקופה מבלבלת מאוד, ואנו נידרש להיערך לכך, ולדעת למפות היטב את חלוקת התפקידים – מה לאדם ומה למכונה? חלילה לנו לייחס יכולות אנושיות לבינה המלאכותית, על אף יכולת ההתנסחות המרשימה המאפיינת Ai לסוגיו. הבינה המלאכותית לא ניחנה במוטבציה, באגו ובתודעה אנושית, ואף אינה נותנת מענה לאופני החשיבה האנושיים המופשטים יותר (חשיבה שאינה מילולית). מצד שני – בכל הקשור בניתוח אנליטי, הנסמך על מקורות ידע רבים, המשגה וירידה לפרטים, הבינה המלאכותית מובילה כיום, ותוביל בעתיד על האדם, באופן בלתי ניתן לתיאור.

איך נדע להחליט? 

מן הסתם מנסיון מצטבר, אבל נוכל לקבל אינטואיציה ראשונית לכך מדוגמא – על מקומו של האמן האנושי.

מקומו של האמן

כידוע, כיום קיימים כלי בינה מלאכותית רבים ליצירת תוכן אומנותי באמצעות תיאור מילולי, או שילוב של תיאור מילולי עם רפרנסים של תמונה או סאונד:

• תוכן ויזואלי – דרך מודלי דיפוזיה כגון Midjourney, מודל התמונה 4o של OpenAI, ועד Nano Banana המתקדם של גוגל
• מוסיקה – דרך כלים כמו Suno, Udio ועוד
• וידאו – דרך Sora של OpenAI, או Veo3 של גוגל, וגם בכלים לשימושים ספציפיים יותר כמו Runway, Kling, Stable Diffusion או Heygen.

כל אמן באחד או יותר מהתחומים הללו, בוודאי שאל את עצמו לאחרונה – אם הבינה המלאכותית יוצרת את התוכן, מה מקום האמן האנושי? אז יגידו – התפקיד של האמן הוא לחשוב על הרעיונות המקוריים ולתאר אותם במילים (או בתמונה) למודל שיצור מהם תוכן ברמה הגבוהה ביותר.

זה אולי מניח את השאלה הראשונה, אבל עדיין המודל הוא זה שנותן את הביטוי הויזואלי-אומנותי, ומבצע את הוראות האדם, גם אם זה נתן תיאור מילולי מפורט ביותר. אז אם האדם רק מתאר את הרעיון והמודל נותן לו את הביטוי הויזואלי – הרי שהאדם הופך להיות רק ״מזמין היצירה״ וכבר לא האמן.

מה נשאר, אם כך, לאמן האנושי?

ובכן, דרך אחרת לגשת לשאלה הזאת היא דרך דוגמא מיצירה מופשטת – אבסטרקטית. משיכות של מברשת צבע, אקראיות לכאורה, על קנבס, ללא צורך בתיאור מילולי כלשהו מה בדיוק מצויר בתמונה.

במקרים רבים היוצר פשוט לא מסוגל ״להלביש״ את התנוצצות הרעיון הראשוני שלו במילים או בהסבר כלשהו. כל הסבר רק יצמצם את הרעיון למתודולוגיה טכנית וקרה. משיכות המכחול האקראיות מבטאות באופן הרבה יותר ישיר ובלתי אמצעי את הלך הרוח של היוצר באותו הרגע, כמו גם מוסיקה שמופקת באופן זה ולא באופן אחר, כי זה ״מה שהרגיש נכון״ ליוצר בזמן הקלטת היצירה.

לנושא הרחב הזה ראוי להקדיש מאמר שלם, אבל בינתיים – האומנות והיצירה הן דרכי ביטוי אנושיות שמורידות את הרעיונות המופשטים לעולם החומר ללא תיווך של רובד מילולי. וזה, עדיין, אחת היכולות היחודיות של האדם.

בינה היברידית – לאן?

״בינה היברידית״ אינה ויתור על מי שאנחנו אלא הבנה חדשה של היחסים בין בינה לחכמה. בעידן שבו מחשבים יודעים לחשב טוב מאיתנו, עלינו לזכור מה הם לא יודעים: להרגיש, ליצור, לחוות, להסתכן, לחלום ולפרוץ דפוסים. עלינו להמשיך לאמן את ההמיספירה הימנית – להתבונן, להקשיב, להתנסות, לשיר, לרקוד ולעשות מדיטציה – כדי שהמודל לא ישתלט על כל המרחב. ובאותו זמן, כדאי ללמוד להשתמש בבינה המלאכותית ככלי שמרחיב את יכולותינו – מסייע לנו לארגן ידע, לתמלל, לנתח ולשדרג כל רעיון שאנחנו יוצרים.

לבינה המלאכותית יש פוטנציאל עצום, אם ננצל אותה בחכמה (תרתי משמע). נוכל לשחרר את האנושות להתמקד ביכולות היחודיות שלהם, ולגלות את העומק הטמון ברובדים עמוקים וגבוהים של התודעה. כנראה שרובנו עדיין לא נגענו אף בקצה הקרחון, ואולי זו המשימה של העידן החדש שאנו נכנסים אליו.

אם נעמוד במשימה הזו, נזכה בעתיד שבו האנושות והטכנולוגיה אינן מתחרות אלא יוצרות ישות היברידית – אקו‑סיסטם המאפשר לבני האדם ולמכונות להביא יחד את המיטב שיש להם, ולפתור את האתגרים הגדולים שעוד מחכים לנו.